הסיפור שלנו:

בימי שלטון התורכים בישראל בשנת 1896, ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה, במהלך ביקורו הבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו ליישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונת של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון, כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב, ראש פינה ואחרות.

המושבה הותקפה לעיתים קרובות בידי הכנופיות הדרוזיות, בירי, בעיקר בשעות הערב. בין איכרי המושבה, היו נפגעים והיו גם כאלה שהתייאשו ועזבו. אך מרבית האיכרים נשארו במקום עם משפחותיהם ובתמיכתו של הברון רוטשילד ואהרון אהרונסון, הקימו כוח הגנה מקומי כדי להדוף את ההתקפות ולצמצם את ההתנכלויות.

בשנת 1897, הוקם מבנה האבן הראשון מבלוקי גיר, שנחצבו במחצבה שנפתחה במקום.

מבנה  ציבורי זה, יועד למגורים ולמשרד של פקידי הברון רוטשילד. מבנים לפקידי הברון הוקמו בכול מושבותיו, על מנת לספק תשלום תמיכה חודשי לעזרה ולחלק כלי עבודה ובעלי חיים למשפחות של המתיישבים החדשים במושבותיו. וכ-60 משפחות נענו לקריאה ובאו להתיישב בכפר בחודש סיוון תרנ"ו. חודש זה נחשב למועד היווסדה של  המושבה מטולה. 

הברון רוטשילד המשיך לתמוך במושבה ואף שיגר אליה את האגרונום אהרון אהרונסון, והוא הכשיר את התושבים לעבודה בשיטות עיבוד מתקדמות. בשנים 1900–1905 הסתיימה בניית בתי האבן ברחוב הראשונים, ומשפחות האיכרים נכנסו לבתיהם החדשים. 

בשנים הראשונות החיים במושבה היו קשים בעיקר בגלל שתי סיבות: מטולה הייתה מושבה נידחת ומבודדת, הדרך הקצרה ביותר אליה נמשכה יומיים לפחות וכללה הפלגה מיפו לצידון ומשם רכיבה עד המושבה; מטולה סבלה גם מהתנכלויות השכנים ומגניבות, במיוחד מצד תושביו הדרוזים של הכפר, ששבו מהמרד למציאות חדשה. בסופו של דבר זכו הדרוזים בפיצויים גדולים, ומרבית בעיות הביטחון נפתרו. 

בזכות המושבה מטולה ואיכריה זכתה מדינת ישראל באצבע הגליל. בשנת 1923 עבר הגבול בין המנדט הצרפתי לבריטי בתוך המושבה. בשנת 1948 נקבע כי קו הגבול הבין־לאומי בין ישראל ללבנון יעבור מצפון לבתים הצפוניים של איכרי מטולה. כיום מטולה היא מועצה מקומית ובה כאלפיים תושבים המתפרנסים מחקלאות, מתיירות וממקצועות חופשיים.  

המלון שלנו נבנה בשנת 1911 ונקרא באותה העת מלון  "שלג הלבנון". התארחו בו נשיאים , ראשי ממשלות , אנשי או"ם , עיתונאים (המלון משמש כמרכז תקשורת בינלאומית) ואירח בין היתר את אנשי הפלמ"ח בליל הגשרים.

המיקום שלנו

מצפה איתן – לזכר איתן גרונדלנד ז"ל, הרוג הטילים היחידי במלחמת המפרץ -1991 . המצפה, הנמצא על גג המלון, צופה על ארבע כנפות הרוח. ממזרח החרמון. מדרום נשקף עמק החולה הירוק והפורה. ממערב משתרעים מטעים יפהפיים של תושבי המושבה – תפוחים, אגסים, משמשים, דובדבנים, שזיפים ונקטרינות. מצפון הרי הלבנון המושלגים אף הם בחורף.

מוזמנים  לטייל רחוב הראשונים  זהו הרחוב הראשון של המושבה מטול ברחובות הרומנטיים, ליהנות מהבתים שהוכרזו כאתר מורשת (המוגדר על ידי המועצה לשימור אתרים בישראל) לאור פנסי הרחוב והשקט של המושבה. אבל אם בכל זאת חשקה נפשכם בבילוי כהלכתו ובא לכם איזה צ'ייסר, משחק סנוקר היסטרי, מוזיקה והופעות מגניבות לאללה, ריקודים ואלכוהול, אז מצאנו לכם מקום מעולה "בחקורה של יעקב". שימו לב שהמקום נפתח משעות הערב. 

מטולה מוקפת כולה במטעי נשירים: אפרסקים, נקטרינות, משמשים, שזיפים ותפוחים מסוגים שונים, ועל כן, עבור כל חובבי הטבע והצילומים, המראות של המטעים בפריחתם הוא מרשים במיוחד, נכון שבמיוחד בעונת האביב, תוכלו לראות את הפריחות הוורודות והלבנות, אבל גם בקיץ תחזו במטעים עמוסי הפרי, או מוריקים מהעלים החדשים והמראות מרחיבי לב.

מוזיאון בית האיכר

כתובת: רחוב ראשונים 12

"בית האיכר", מהבתים הראשונים במושבה, משמר את מורשת המושבה. זהו המבנה היחידי שנותר במצבו המקורי, ללא כל תוספות בנייה. חדר הכניסה שימש כחדר משפחה ואירוח, ולידו היה חדר מגורים קטון. בחצר האחורית נראים המטבח וחדר האכילה הצמודים לבית. מבנה השירותים הקטן, שעמד בפינת החצר, לא שרד. הבית, שהיה מבנה ציבורי, שימש למגורי משפחות עובדי הציבור של מטולה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר להתגורר בבית הרב וינגוט, רבה של המושבה, ובשנות ה-60 הוא עזב את מטולה והשאיר את הבית למועצה המקומית, וזו הפכה אותו למוזיאון. המוזיאון מציג כלי בית וריהוט מקוריים, כלי עבודה, צילומים ומסמכים ישנים ודגם של אזור המושבה.

פרטים נוספים בטל' 04-6940237 ובאתר האינטרנט "מוזיאון בית האיכר". 

בתי הקשתות

כתובת: רחוב ראשונים 9 עד 13

הבתים, שנבנו בשנת 1902, מציגים סגנון ייחודי שקיים רק במטולה. קשתות אבן, הניכרות גם מבחוץ, תומכות בגגות הכיפה של שני החדרים שהיו בכל בית. הבתים נבנו בסגנון הבנייה הערבי בשל רצונו של הברון לשלב את המושבה במרחב הקיים. האיכרים, לעומת זאת, ביקשו לעצמם בתים בסגנון אירופי, והדבר עיכב את הבנייה. תקרות הבתים נבנו ככיפות, אך בסופו של דבר הן כוסו בגגות רעפים. במשך השנים עברו הבתים שינויים ונוספו להם תוספות וכיום הם משמשים כבתי מגורים פרטיים, אך גם מהרחוב ניתן להתרשם מהקשתות, שניכרות בקירות הבתים גם בימינו.

כמה מבני ציבור

רוב מוסדות הציבור של המושבה הוותיקה ממשיכים לשרת את הקהילה גם כיום:

בית הראשונים, המשמש כמתנ"ס וכספרייה, היה בית הספר הראשון של המושבה. הבניין המקורי נבנה בצורת האות ח, והיו בו עשרה חדרים.

בית המועצה (ברח' הראשונים 8) נמצא בבית הפקידוּת, שנבנה כבר בשנת 1897. בבית התגוררו המדריכים החקלאיים ובהם אהרון אהרונסון. 

לידו נמצאת המרפאה של המושבה, בית המציג את דמותו המרתקת של בעליו המקוריים – פרנץ ון דן הורן (1946-1891), הולנדי שהגיע לארץ בשנת 1913 כתרמילאי ונשבה בקסמיה. הוא נדד ממושבה למושבה, נשא לאישה את צילה רוז'שנסקי בת מטולה, ואף השתתף בקרב תל חי. 

בית הכנסת של מטולה (ברח' הראשונים 20) היה במקורו בית חד-קומתי קטן שלא הזכיר במאום את בתי הכנסת המפוארים של מושבות העלייה הראשונה. 

בית העם (ברח' הראשונים 21) משמש כיום כקפה־גלריה, ולידו ניצב מגדל המים, שנבנה מאוחר יותר. 

לאורך רחוב הראשונים עדיין אפשר להתרשם ממבני המשק המקוריים שנותרו בחצרות האיכרים.